להתחיל בלי להיתקע
הרבה ילדים לא «עצלנים» — הם פשוט לא יודעים איך לעשות את הצעד הראשון. לומדים שיטה קבועה להתחלה.
גילאי 6–12. ילד שמתקשה להתרכז, מתפרץ, שוכח או מוותר על עצמו — לומד, דרך משחק וכלים פשוטים, שהוא בהחלט מסוגל.

לא צריך לחכות למשבר. ככל שמתחילים מוקדם יותר, כך פחות שכבות של תסכול ושל דימוי עצמי שבור צריך לפרק אחר כך.

הרבה ילדים לא «עצלנים» — הם פשוט לא יודעים איך לעשות את הצעד הראשון. לומדים שיטה קבועה להתחלה.
ילדים עם ADHD חווים זמן אחרת. עובדים עם טיימר, שגרות ולוח ויזואלי כדי שהזמן יהפוך למשהו מוחשי.
מזהים את הסימן שמופיע בגוף רגע לפני הכעס, ומתרגלים מהלך חלופי שאפשר לעשות בשתי שניות.
טעות היא לא סוף העולם. מלמדים את הילד מה אומרים לעצמו אחרי כישלון, במקום להיעלם או להתפרק.
לבקש עזרה מהמורה, להגיד לחבר שנפגעתי, להסביר להורה מה קשה — בלי צעקות ובלי להתכווץ.
מחפשים יחד את הכוחות של הילד ובונים עליהם. ילד שיודע במה הוא טוב מוכן להתמודד גם עם מה שקשה לו.
ילד בן שמונה לא ישב ארבעים וחמש דקות וידבר על רגשות. אז אנחנו משחקים: קלפים, ציור, תרחישים, תחרויות קטנות ומשחקי תפקידים. דרך המשחק הוא מתרגל בדיוק את מה שקשה לו בחיים — רק בלי הלחץ.
מכל מפגש הילד יוצא עם «משימת אומץ» אחת — קטנה, ברורה ואפשרית. לא «תהיה יותר מרוכז», אלא «השבוע תארוז לבד את הילקוט בערב, שלוש פעמים». הצלחות קטנות הן הדלק של הביטחון העצמי.
הרבה ילדים מתפרצים פשוט כי אין להם מילים למה שקורה בפנים. אנחנו נותנים שם לרגשות, מזהים את הסימנים המקדימים בגוף, ומתרגלים מה עושים לפני שזה מתפוצץ.
בסוף כל כמה מפגשים אנחנו נפגשים גם בלי הילד. אתם מקבלים תמונה מדויקת, שפה משותפת, ושינויים קטנים בשגרה שמורידים משמעותית את החיכוך בבית.
המטרה היא לא ילד שקט שיושב יפה. המטרה היא ילד שיש לו כלים, ושיודע שהוא מסוגל להשתמש בהם גם כשקשה.
פחות תזכורות, פחות רדיפה, יותר דברים שהוא עושה לבד.
כשיש שפה משותפת וכלים, הערבים בבית נראים אחרת.
«אני מצליח» במקום «אני לא שווה כלום».
ילד שנכשל מספיק פעמים מפסיק לנסות — לא כי הוא לא יכול, אלא כדי לא להיכשל שוב. התפקיד שלנו הוא לתת לו ניצחון אחד אמיתי, ואז עוד אחד.
— אודי שובלירוב הילדים שמגיעים אליי לא «אוהבים לדבר». לכן העבודה נעשית דרך משחק, ציור ותרחישים ולא דרך ראיון. הדיבור מגיע אחר כך, כשנוצר אמון.
בדרך כלל אחת לשבוע, מפגש של כ‑45 דקות. לקראת סיום התהליך מרווחים את המפגשים בהדרגה כדי לוודא שהכלים מחזיקים לבד.
בדרך כלל לא. המרחב של הילד צריך להיות שלו כדי שייווצר אמון. במפגשי הורים ייעודיים אתם מקבלים תמונה מלאה של מה שקורה ואיך אפשר לתמוך.
אין בעיה. אימון משתלב היטב לצד טיפול רגשי, ריפוי בעיסוק או קלינאות תקשורת — הוא מתמקד בכלים מעשיים ובמטרות, ולא מחליף טיפול.
שיחת היכרות קצרה, ללא עלות. תספרו לי מה קורה, ואני אגיד בכנות אם אני האדם הנכון לעזור.
או פשוט תרימו טלפון
054-239-4955